אני מזמינה את כל מי שנכנס לבלוג שלי וגם את עצמי לעצור רגע! ולנשום.... ממש לנשום להכניס אוויר לריאות, לספור עד 10 ולהוציא את האוויר ואיתו את כל הלחץ והקושי. ושוב לנשום אוויר חדש יותר, רענן יותר, נעים יותר.
יש רגעים במהלך היום שאני צריכה להזכיר לעצמי לנשום.
התפקיד שלי כמנהלת גן ומחנכת לגיל הרך דורש ממני להיות ברגישות, בהכלה ולראות את הראייה המרחבית הכוללת את הילדים, הצוות וההורים. בכדי להיות כל כולי בגן עלי להיות מאוד רגוע ועם יכולת רפלקטיבית אמיתית ובזמן אמת על התפקוד שלי. אז למה בעצם אני הזמנתי אתכם ואותי לנשום (אני מניחה שזה דורש הסבר...)
מקרה שקרה כך היה.
לפני כמה ימים עמיתה שלי מהעבודה הודיע לי באמצע בוקר עלהתפטרותה בדיוק כך: " את אדם מאוד נחמד, החלטתי להפסיק לעבוד בגן, להתפטר, זה לא קשור אליך או לגן, בעוד יומיים אני מתחילה עבודה חדשה" עצרתי את הנשימה, הופתעתי, שתקתי, הכל עור בראש: מה אעשה עכשיו?, כמה חבל לי ברמה האישית וברמת הגן כי היא כל כך טובה עם הילדים ונעים לי לעבוד איתה, מה יהיה עם הילדים? איך ההתפטרות תשפיע על הצוות? איך יגיבו ההורים? איך איפה ומתי אחפש מישהי חדשה לגן? הדופק עלה והנשימה היתה מהירה יותר ויותר.
נשמתי, חייכתי ואמרתי לה, המון הצלחה בדרך החדשה, עצוב לי שהפסדתי אדם כל כך מוכשר עם גישה נהדרת לילדים.
התחלתי להסדיר נשימה, נזכרתי באיזה ציטוט מאמירה של הנשיא שמעון פרס, אופטימיות ופסיביות מסתיימים באותה סיומת אז למה לא להיות אופטימי.
נשמתי בנחת, נזכרתי בכל הקלישאות הקיימות על שינויים והחלטתי שיהיה טוב.
הנשימה היא כלי שעוזר לי לפרופורציה, להבאת או החזרת הרוגע לחיי ולאוירה בגן.
אז אל תשכחו לנשום!
אני מתחיל לנשום לאט
ועדיין כל כך נזהר
כמו נחל קטן שלומד לזרום
אני לומד להיות מאושר (חנה גולדברג - מתחיל לנשום)
יש רגעים במהלך היום שאני צריכה להזכיר לעצמי לנשום.
התפקיד שלי כמנהלת גן ומחנכת לגיל הרך דורש ממני להיות ברגישות, בהכלה ולראות את הראייה המרחבית הכוללת את הילדים, הצוות וההורים. בכדי להיות כל כולי בגן עלי להיות מאוד רגוע ועם יכולת רפלקטיבית אמיתית ובזמן אמת על התפקוד שלי. אז למה בעצם אני הזמנתי אתכם ואותי לנשום (אני מניחה שזה דורש הסבר...)
מקרה שקרה כך היה.
לפני כמה ימים עמיתה שלי מהעבודה הודיע לי באמצע בוקר עלהתפטרותה בדיוק כך: " את אדם מאוד נחמד, החלטתי להפסיק לעבוד בגן, להתפטר, זה לא קשור אליך או לגן, בעוד יומיים אני מתחילה עבודה חדשה" עצרתי את הנשימה, הופתעתי, שתקתי, הכל עור בראש: מה אעשה עכשיו?, כמה חבל לי ברמה האישית וברמת הגן כי היא כל כך טובה עם הילדים ונעים לי לעבוד איתה, מה יהיה עם הילדים? איך ההתפטרות תשפיע על הצוות? איך יגיבו ההורים? איך איפה ומתי אחפש מישהי חדשה לגן? הדופק עלה והנשימה היתה מהירה יותר ויותר.
נשמתי, חייכתי ואמרתי לה, המון הצלחה בדרך החדשה, עצוב לי שהפסדתי אדם כל כך מוכשר עם גישה נהדרת לילדים.
התחלתי להסדיר נשימה, נזכרתי באיזה ציטוט מאמירה של הנשיא שמעון פרס, אופטימיות ופסיביות מסתיימים באותה סיומת אז למה לא להיות אופטימי.
נשמתי בנחת, נזכרתי בכל הקלישאות הקיימות על שינויים והחלטתי שיהיה טוב.
הנשימה היא כלי שעוזר לי לפרופורציה, להבאת או החזרת הרוגע לחיי ולאוירה בגן.
אז אל תשכחו לנשום!
אני מתחיל לנשום לאט
ועדיין כל כך נזהר
כמו נחל קטן שלומד לזרום
אני לומד להיות מאושר (חנה גולדברג - מתחיל לנשום)
