מהן המילים אם לא לזכור

פתיחת הבלוג עבורי היתה הרפתקאה, לא מפחידה או מסעירה, משהו חדש. אינני חוששת ללמוד והטכנולוגיה של המחשב אינה זרה לי, אם זאת היא מתאגרת כל פעם מחדש.
בניית בלוג היתה טכנולוגיה שלא התעסקתי בה בעבר.
הבלוג דרש ממני להיות עירנית לנעשה בו, לסגנן אותו, להפוך אותו למושך ומזמין. כמו כן הייתי צריכה לכתוב מתוך האמת הפנימית שבי אך לא לשכוח שיש "קהל" שקורא.
נושא הבלוג היה ברור לי מהרגע הראשון, על הלמידות שלי מהעבודה בגן. יש לי עוד הרבה מה לכתוב... אולי בפוסטים בבלוג אחר ובזמן אחר...
בכתיבת הפוסטים הרגשתי מעין תרפיה, שחרור של מחשבות, מועקות ושמחות. התגובות לפוסטים השתנו לדעתי לפי התוכן ועד כמה הצגתי משהו אחר או חדש. לפרסום הפוסטים החדשים דרך המודל או בעל פה היתה חשיבות והאפקט גדול מאוד בכמות התגובות. לאט לאט הבנתי שגם אני רשאית להגיב לתגובות שקיבלתי, בהתחלה לא הייתי בטוחה שזה מקובל.
נהנתי לקבל תגובות ולהגיב, התגובות שלכן עוררו הרהורים וכיוונים חדשים לחשיבה - אז תודה לכן.
במסגרת כתיבת הפוסטים גם המטלות היזומות, חשוב היה לי לשלב את אהבתי וחיבורי החזק למוזיקה ישראלית. כפי שכבר ראיתן כמעט בכל פוסט התנגן בראשי שיר ואז הוספתי גם קישור ל youtube עם השיר המתאים.
זכיתי לחשוף אתכן רק לחלק מ"אהובי" במוזיקה הישראלית: חווה אלברשטיין, יהודית רביץ ויוני רכטר, מתי כספי,       קורין אלאל, הדג נחש, ירדנה ארזי, הברירה הטבעית, דויד ברוזה, הדודאים.
גם בגן אני רואה סוג של שליחות לחשוף את הילדים למוזיקה ישראלית ואולי איננה קובנציונאלית ולגן ילדים אך לטעמי מהווים ערך תרבותי חשוב. והרי כולנו יודעות שלמה שאנחנו מחוברות אנחנו מעבירות את המידע מכל הלב ובשמחה.

 ביחס למאמר של סלמון (2002) http://www.atimod.com/e-moderating/5stage.shtml מאוד קשה לי להעריך באיזה שלב אני נמצאת אולי בין שלב שלישי לחמישי. יש לי עוד הרבה מה ללמוד על הבלוג, כיצד נכון להציג או לפרסם את הבלוג בכדי שיהיו תגובות, הרי ללא תגובות האם יש עניין וטעם בכלל לעשות בלוג?
אני יודעת שיש נושא אחד לפחות שלא פתור, האם להכניס מחשב בגן, עדיין לא השתכנעתי... אולי בבלוג הבא.

אז איך אסכם את ניסיון הבלוג הראשון שלי?

נהניתי בכל תהליך הבנייה, הכתיבה והיצירה בבלוג שלי.

שמחתי להכיר כלי נהדר לשיתוף, למשל עם הורי הגן.

וכפי שציינתי הכרתי במקום חדש לפרוק את אשר על ליבי ובראשי.

כוורת אומרים שהיה "נחמד" ואני חושבת "יכול להיות שזה נגמר..." כך כתב יהונתן גפן ושר שם טוב לוי - אולי, אינני יודעת.

גם בפוסט זה אסיים בשיר, הפעם של הזמר שאני אולי יותר אוהבת לשמוע, כן, כן, שלמה ארצי

זה שיר פרידה,
אז בואי רק אמרי שלום.
אני אומר תודה
ואת יודעת שחלום,
סופו להתגשם...
אני אומר תודה
ואחר כך נושם.

אז מהן המילים, דרך ביטוי, דרך תקשורת. ואולי שתיקה.

תודה שהקשבתן לי בקריאת הפוסטים ובתגובות.

נשיקות

הדר

איל שחל בן 9 וחצי - בלוגר שחובה להכיר!

בשיטוטי הרבים בynet (כל יום לפחות פעם אחת) נתקלתי בכתבה שאותי מעסיקה רבות
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4005117,00.html
איל שחל בן 9 וחצי עם הפרעת תקשורת נדירה ומורכבת - הסבר מפורט יותר על סוג ההפרעה כתוב בקישור ולכן לא ארחיב על כך.
איל משתמש בבלוג כדרך תקשורת עם העולם. אני ממש מזמינה את כולכם להיכנס לבלוג של איל http://www.abiliko.co.il/index2.php?id=4424&lang=HEB
איזה פלא הילד הזה... אוצר מילים עצום, יכולת ביטוי מדהימה. לא הכרתי מעולם ילד בגילו ללא כל הקשיים ביודע להתבטא בצורה שכזו.
קורס שלם קראנו, הגבנו, כתבנו בחשיבה על הבלוג כמקור לדרך תקשורת יעילה והנה בקריאת כתבה אחת גם אתן תראו את התמורות שיש לבלוג והיכולות שלו לעזור לילדים להיות בתקשורת - לה הוא זקוק רגשית עד מאוד.
מחכה לשמוע על ההתאהבות שלכן באיל.
הדר
השיר מוקדש לאיל באהבה

אז מה עושות האיילות???

אז מה עושות האיילות בלילות???

אינני יודעת באמת חוץ ממה שכתבה לאה גולדברג.
אני יודעת מה אני עושה היום בלילה... אני כותבת לכן את אשר בראשי.
אז אחרי כמה בלוגים של אנטי להכנסת המחשב אל הגן, הצלחתי לחשוב על אולי להכניס מחשב נייד לגן (לזמן הפעילות או ליום שלם אחד) והכל בזכות הבלוג http://www.zooborns.com/   שנילי הציעה לנו להתבונן בו ומה שגרם לי עוד זהו הפוסט הקליל (כהגדרתה) של אילנית  http://kankorim.blogspot.com/ - (בלוג מקסים - ממולץ בחום!!!)
אז נכנסתי לבלוג - והוקסמתי. כמה מידע, עיצוב מרהיב וכיתוב נעים
 במסגרת לימודי התואר הראשון עשיתי התמחות בטבע מתוך הבנה כי ילדים מחוברים אל הטבע ולכן רצוי וכדי שאדע דבר מה על הטבע, בעלי החיים והצמחים.
בעודי משוטטת המרחב הבלוג לפתע נזכרתי שחברתי יסמין ואני עשינו סמינריון בניית אתרים ובנינו את: אתר הבית של חיות הבית - סמנריון של התואר הראשון ואז התחלתי לחפש אותו הרשת - לצערי הוא הורד מהרשת אך אל דאגה יש לו זכר :  אתר הבית של חיות הבית ועוד דפים יחידים של האתר אך ללא הקישורים בין הדפים כפי שתוכננו :http://web.macam.ac.il/~tamarli/hadaryasmin/right.htm כמה חבל שלא הכרתי את הבלוג הנ"ל אז העבודה על האתר היתה נראית אחרת...
החלק שסיקרן אותי יותר מכל בבלוג הוא המידע שהיה שם על הקרנפים, החיה הנכחדת הזו מסקרנת אותי במיוחד משום ששנה תמימה חקרתי אותה במסגרת ההתמחות בתחום הטבע. חיה עוצמתית ומגושמת אך גם מקסימה.
אני חייבת לציין שגם אני כמו בנותיה של אילנית התרגשתי לראות את הגן התנ"כי מופיע בבלוג - גאווה ישראלית.
לסיכום לפני שאכניס את המחשב הנייד אל הגן אראה לאחיינים שלי את הבלוג ואראה מה תגובותיהם אומרות לי...
לסיום איך לא שיר עוד שיר ...

משפחתולוגיה וטכנולוגיה

שבת בצהרים, אנחנו מוזמנים לארוחה משפחתית.
אוכלים, מדברים, מדברים ואוכלים.
4 דורות, 4 קבוצות גיל עקריות.
הדור הצעיר שנולד למחשב ולא יכול לראות את חייב בעליו, פגישות ווירטואליות עם חברים
הדור האמצעי, שידעו ימים בלי מחשב עם משחקי רחוב ופגישה אישית עם חברים, הגשת עבודות בכתב יד, אותו דור למד מאוד מהר את המחשב והיום עובדת ולומד באמצעותו.
והדור הוותיק יותר, שידע ימים רבים ללא מחשב פלאפון ואפילו טלוויזיה, גם הוא נאלץ ללמוד מאוד מהר את תכונות ויכולות המחשב כדי להמשיך ולהשתלב בעבודה ובחיי התרבות של עולמו היום.
וגם הדור הרך, שעדיין לא התחיל להשתמש במחשב אך מושפע ממנו גם אם הוא לא מודע לכך עדיין.
ומתוך השיחות עלתה לה פתאום שאלה, איך זה שמחפשים משהו באינטרנט לא פעם החיפוש לוקח יותר זמן ממה שתוכנן, ולעיתים מרוב חיפוש לא רואים עצים ושוכחים את מה חיפשנו בכלל.
שאלה מעניינת עלתה לאוויר... הדור הצעיר, לא מוטרד מהעניין, לא מבין על מה ההתרגשות, כך לומדים יותר, נחשפים יותר ומגלים דברים חדשים.
הדור האמצעי הראה קושי לקרוא טקסטים ארוכים כמו שפעם היה מסוגל לעשות בקלות כי הרבה דברים כתובים באינטרנט בתמצות ומיקוד רב תוך הפניות וקישורים שיכולים לעזור להבנה מצד אחד ומצד שני לעיתים מערפלים את החיפוש המקורי וגם מגדלים את זמן החיפוש (בזבוז זמן ואולי חוסר מיקוד),.
והדור הוותיק העיד שבזכות ההיפרטקסט הם מגלים עולמות חדשים ועם זאת שוכחים לשם מה התחברו לאינטרנט ומה רצו לחפש, זה כמו לחפש את המשקפיים שהם למעשה על הראש או לשכוח למה הגעת לחדר, מה חיפשת בחדר.
"חפש באנטרטיקה" אחד הקולות בחדר אמר- כל כך הרבה מידע צריך ללמוד איך לחפש ואיך למצוא,
מכאן המסקנה האישית שלי מכל הדיון המעניין והמשפחתי שלנו, זהו צורך ממשי בלימוד חיפוש באינטרנט, מידענות באינטרנט כמקצוע לכל דבר כבר מבית הספר היסודי, כמו חשבון, עברית או תורה.
לסיום שיר...

דור הפייס..בוק תגובה למאמר של הורוויץ והוא לבדו כאן לומד

ממש כמה שעות לפני שקיבלנו את המשימה הבאה בקורס המקוון, ראיתי את התגובה הזו בפייסבוק, כדי לא לפגוע באנשים צנזרתי את שמותיהם. - במילה אחת - חבל או עצוב .
חברות יקרות אלו הם פני הדור (לפחות חלקו) שיובילו את עתיד מדינת ישראל.
לא הספקתי למצמץ וכבר בצהרים פורסם מבחן פיז"ה בחינוך נראה כי הבינוניות חוגגת בארץ ישראל. כמה עצוב.
"פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות..." האומנם יש לנו דור שלא יודע לקרוא. שכותב בצורה רדודה.
אז נשאלת השאלה האם המחשב צריך לתפוס מקום כל כך נכבד?
האם באמת ניתן לפי המאמר של הורוויץ  (והוא לבדו לומד כאן?) לשכלל את יכולות הקריאה והכתיבה של הילד בעזרת בלוג? 
האם כבר אין מקום לספר אמיתי או אפילו ספר באינטרנט?
האם כתיבה אישית/ ציבורית כפי במוגדרת במאמרו של הורוויץ יכולה להחליף שיח כיתתי-חברתי אמיתי?
אלו רק חלק מהשאלות שעלו במוחי בזמן קריאת המאמר.
פתאום הבנתי עד כמה פני הדור משתנים, ולאו דווקא לרעה!, אולי אני מפתיעה באמירה זו כי אני נחרצות נגד הכנסת מחשב לגן או במילים אחרות עדיין לא השתכנעתי למה כן להכניס מחשב לגן
נתקפתי נוסטלגיה....נזכרת איך הייתי מגיעה לבית סבא וסבתא מבקשת נייר פרגמנט של הכריכים (סנדוויצ'ים) ומעתיקה באור חזק מפות מאטלסים. מסכמת מאינציקלופדיה ערכים מכרכים לפי הא-ב. והיום דור העכבר (כפי שנאמר במאמר שצירפתי לפוסט האחרון שלי הדור שנולד עם עכבר ביד ) מוצא כל מפה או מיקום ברגע בעזרת Google maps ומוצא כל ערך בשניה דרך ויקיפדיה. 
כפי שכבר אמרו לפני, האינטרנט טומן בתוכו ים של מידע ותוכן. תפקידנו הוא להיות מקור ללמידה משמעותית על ידי תיווך, שנותן דגש על סוג התכנים שנחשף אליהם הילד, דרך התגובה (כתיבה, התייחסות והבנת הנקרא ועוד), והזמן שמתאים לפעילות זו.
את פוסט זה סיימתי ממש אחרי שאחייני הקטן - גדול (בן ה4 וחצי) היה אצלנו בבית והראה לי איך הוא גולש ב youtube מסתדר עם העכבר מגדיל, מקטין, עוצר, מפעיל ובוחר תכנים נפלאים בלי כל עזרה ("אני לבד!!!- רק אני") ממבוגר.
לסיכום צריך שכל דבר יהיה בחשיבה, שקילה ומדידה.
אסיים כהרגלי בשיר והפעם שירת הסטיקר של הדג נחש, - כי די לי בססמאות ליום אחד...  

קישור למאמר: הדור שנולד עם עכבר ביד

 בנות יקרות,
יום קשה עובר על הכרמל, על חיפה ואני מניחה שגם על המדינה כולה, עצוב לי ואין לי כרגע את המילים הנכונות לכתוב בכדי לשתף.
אין יכולת או רצון לצאת מהבית והפייסבוק הפך בין רגע למקום שיתוף תחושות ורגשות וזה עוזר לי מאוד.
במסגרת ה"טיולים" שלי ברשת מצאתי מאמר על הפוסט האחרון שלי, אני מעבירה לכן קישור למאמר:

הדור שנולד עם עכבר ביד

מאוד אשמח לתגובתכן
שבת שלום ובשורות טובות
הדר

לא בבית ספרנו (ולא בגני)

אתחיל את התייחסותי למאמר של ניר גל ונור (2001), בסיפור ממשפחתי. אחותי הקטנה בת החמש עשרה, שאלה אותי יום אחד באמיתיות רבה, מה עשיתי כשהייתי בגילה כי לא היה אז פייסבוק? "פייסבוק?!" עניתי "לא היה לנו חיבור לאינטנרט, אני גלשתי דרך קו הטלפון פעם ראשונה בכיתה י"ב, אולי  במקריות או אפילו בטעות והרגשתי הרגשה מופלאה למצוא את סמל הצופים בתמונה בשביל עבודת גמר שעשיתי בתחום". מיותר לציין אך מבטה של אחותי הסגיר הכל, היא לא האמינה שכך היה לפני קצת יותר מעשור.
והנה המאמר שנתבקשתי לקרוא נכתב בתחילת העשור הנוכחי, סביר שאם היו עורכים את המחקר היום הדברים היו משתנים ללא היכר.
במאמר זה נתקלתי לראשונה בשנת הלימודים בתואר הראשון. חיפשתי פינה בגן לחקור (במסגרת הדרכה פדגוגית).
בגן בו התנסתי היה מחשב שיועד לפעילות עם משחקים מותאמים לגיל הרך, אך למיטב זכרוני לא היה חיבור לאינטרנט.
אני זוכרת שהיה לי מוזר, מדוע להכניס מחשב אל גן הילדים? עד היום אני שואלת את השאלה הזו.
כגננת בגיל הרך בגילאים הצעירים (שנה וחצי - שלוש) אני רואה חשיבות עליונה בפעילות הסנסו- מוטורית ומאמינה שכך לומד הילד את העולם. בקריאת המאמר חיפשתי סיבה באמת טובה שאולי גם תשכנע אותי ואולי אשקול להכניס מחשב לגן, אך לא השתכנעתי. אינני נגד שילוב או הסתרה חלילה של האינטרנט אך אינני מוצאת מקום בגן לפעילות עם מחשב.
הילד בגיל הרך מתמודד עם כל כך הרבה למידות משמעותיות חדשות על עצמו ועל הסביבה שלו - האנרגיות ומשאבי הילד צריכים להיות מרוכזים למשימה חשובה זו.
בשיטוט באינטנרנט לאחר קריאת המאמר מצאתי את האתר http://artnsmart.com/83994/משחקים-לגיל-הרך, אתר חביב שעושה רושם חושב על הילדים וברצונו לפתח אותם דרך מדיה זו כמה שניתן. בפוסט להורים אודות משחקי המחשב אומר הכותב: " מאז התפתחות הרדיו, הטלוויזיה והמחשבים, הורים ומחנכים מוטרדים מכך, שהילדים אינם משתמשים בחוש המגעמת, הריח, תחושת משקל, מרקם, וכל ההיבטים התקשורתיים הישירים. לא ניתן לבטל חשש זה, והוא חלק בלתי נפרד, מעולמם של ילדים ומבוגרים בעולם המודרני" האומנם? האם ילדים לא משתמשים בחושים שלהם, אז כיצד הם שורדים בעולם הזה??? - סליחה על הנימה הצינית.
במאמרם של ניר-גל ונור (2001) בעמוד 33 נאמר כי של ילדי הגיל הרך באינטרנט אינו מותאם לשלב בו הם נמצאים בה החשיבה הקונקרטית תופסת מקום בניגוד לחשיבה המופשטת. הלמידה של הילד מתרחשת בינם לבין הסביבה המחושית. האינטרנט מזמן פעילות בלתי מוחשית לעומד מה שהטבע מזמן לו.

תפקידנו כמחנכים הוא לפתח את הילד בכמה מישוריים התפתחותיים עיקריים: רגשי, חברתי, קוגנטיבי ומוטורי האינטרנט עשוי לענות בעיקר על תחום הקוגניציה, ומה עם שאר התחומים???

ההתנסות בגן בין הילד לבין חפץ בתלת מימד, בין הילד ולבין אדם או ילד אחר הם אלו ויאפשרו לו בעתיד שיהיה בשל ומוכן) להתמודד ביתר קלות עם האינטרנט כמקור למידע, כמקור לפעילות של פנאי ומקור חברתי.
לפני אסיים חשוב לי לציין, שמחתי לראות כי מסקנות המחקר הראו כי ישנה חשיבות עליונה בתיווך המבוגר בפעילות הילד באינטרנט. - אם כבר פעילות עם אינטרנט לפחות שתהיה איטראקציה משמעותית בין הילד למבוגר.


לסיום התבוננו בסרטון - האם לזה אנחנו שואפים? נאם לכאן אנחנו רוצים להגיע כמחנכים???


אשמח לקבל את תגובותכן
הדר