אני מזמינה את כל מי שנכנס לבלוג שלי וגם את עצמי לעצור רגע! ולנשום.... ממש לנשום להכניס אוויר לריאות, לספור עד 10 ולהוציא את האוויר ואיתו את כל הלחץ והקושי. ושוב לנשום אוויר חדש יותר, רענן יותר, נעים יותר.
יש רגעים במהלך היום שאני צריכה להזכיר לעצמי לנשום.
התפקיד שלי כמנהלת גן ומחנכת לגיל הרך דורש ממני להיות ברגישות, בהכלה ולראות את הראייה המרחבית הכוללת את הילדים, הצוות וההורים. בכדי להיות כל כולי בגן עלי להיות מאוד רגוע ועם יכולת רפלקטיבית אמיתית ובזמן אמת על התפקוד שלי. אז למה בעצם אני הזמנתי אתכם ואותי לנשום (אני מניחה שזה דורש הסבר...)
מקרה שקרה כך היה.
לפני כמה ימים עמיתה שלי מהעבודה הודיע לי באמצע בוקר עלהתפטרותה בדיוק כך: " את אדם מאוד נחמד, החלטתי להפסיק לעבוד בגן, להתפטר, זה לא קשור אליך או לגן, בעוד יומיים אני מתחילה עבודה חדשה" עצרתי את הנשימה, הופתעתי, שתקתי, הכל עור בראש: מה אעשה עכשיו?, כמה חבל לי ברמה האישית וברמת הגן כי היא כל כך טובה עם הילדים ונעים לי לעבוד איתה, מה יהיה עם הילדים? איך ההתפטרות תשפיע על הצוות? איך יגיבו ההורים? איך איפה ומתי אחפש מישהי חדשה לגן? הדופק עלה והנשימה היתה מהירה יותר ויותר.
נשמתי, חייכתי ואמרתי לה, המון הצלחה בדרך החדשה, עצוב לי שהפסדתי אדם כל כך מוכשר עם גישה נהדרת לילדים.
התחלתי להסדיר נשימה, נזכרתי באיזה ציטוט מאמירה של הנשיא שמעון פרס, אופטימיות ופסיביות מסתיימים באותה סיומת אז למה לא להיות אופטימי.
נשמתי בנחת, נזכרתי בכל הקלישאות הקיימות על שינויים והחלטתי שיהיה טוב.
הנשימה היא כלי שעוזר לי לפרופורציה, להבאת או החזרת הרוגע לחיי ולאוירה בגן.
אז אל תשכחו לנשום!
אני מתחיל לנשום לאט
ועדיין כל כך נזהר
כמו נחל קטן שלומד לזרום
אני לומד להיות מאושר (חנה גולדברג - מתחיל לנשום)
יש רגעים במהלך היום שאני צריכה להזכיר לעצמי לנשום.
התפקיד שלי כמנהלת גן ומחנכת לגיל הרך דורש ממני להיות ברגישות, בהכלה ולראות את הראייה המרחבית הכוללת את הילדים, הצוות וההורים. בכדי להיות כל כולי בגן עלי להיות מאוד רגוע ועם יכולת רפלקטיבית אמיתית ובזמן אמת על התפקוד שלי. אז למה בעצם אני הזמנתי אתכם ואותי לנשום (אני מניחה שזה דורש הסבר...)
מקרה שקרה כך היה.
לפני כמה ימים עמיתה שלי מהעבודה הודיע לי באמצע בוקר עלהתפטרותה בדיוק כך: " את אדם מאוד נחמד, החלטתי להפסיק לעבוד בגן, להתפטר, זה לא קשור אליך או לגן, בעוד יומיים אני מתחילה עבודה חדשה" עצרתי את הנשימה, הופתעתי, שתקתי, הכל עור בראש: מה אעשה עכשיו?, כמה חבל לי ברמה האישית וברמת הגן כי היא כל כך טובה עם הילדים ונעים לי לעבוד איתה, מה יהיה עם הילדים? איך ההתפטרות תשפיע על הצוות? איך יגיבו ההורים? איך איפה ומתי אחפש מישהי חדשה לגן? הדופק עלה והנשימה היתה מהירה יותר ויותר.
נשמתי, חייכתי ואמרתי לה, המון הצלחה בדרך החדשה, עצוב לי שהפסדתי אדם כל כך מוכשר עם גישה נהדרת לילדים.
התחלתי להסדיר נשימה, נזכרתי באיזה ציטוט מאמירה של הנשיא שמעון פרס, אופטימיות ופסיביות מסתיימים באותה סיומת אז למה לא להיות אופטימי.
נשמתי בנחת, נזכרתי בכל הקלישאות הקיימות על שינויים והחלטתי שיהיה טוב.
הנשימה היא כלי שעוזר לי לפרופורציה, להבאת או החזרת הרוגע לחיי ולאוירה בגן.
אז אל תשכחו לנשום!
אני מתחיל לנשום לאט
ועדיין כל כך נזהר
כמו נחל קטן שלומד לזרום
אני לומד להיות מאושר (חנה גולדברג - מתחיל לנשום)
אני לא יודעת אם זה קשור, אבל מאז שהתחלנו ללמוד כל בוקר אני קמה מעט מוקדם יותר יוצאת למרפסת פותחת ידיים לצדדים ונושמת...שואפת ונושפת כך פעמים מספר.. קצת מתמתחת ופשוט נהנית להרגיש את האויר חודר אליי ואת גופי מתגמש (לא הרבה לא להגזים...). כמה שהאיש הזה החכם צודק- פרס נשיאנו...שיהיה בהצלחה אני יודעת שאצלנו באזור השרון מאד אבל מאד קשה למצוא אנשים טובים לחינוך...שיהיה בחיפה יותר בהצלחה.
השבמחקהיי הדר,
השבמחקאני כל כך מזדהה עם החששות שלך. זה פשוט מדהים שאנשים במקצוע שלנו לא שמים את הילדים בראש סדר העדיפויות.
לגבי ההורים, אני יכולה לספר לך שלפני 6 שנים, בתי הייתה בגן פרטי (אוף איך הזמן טס..... גן חדש ומקסים, אבל במהלך השנה הייתה תחלופה מאד גדולה של מטפלות. באיזשהו שלב הגננת יזמה פגישה עם ההורים (שכמובן באו בטענות...) והיא אמרה לנו שהיא בדקה את העיניין בגנים אחרים וגילתה שברוב הגנים החדשים בחמש השנים הראשונות יש תחלופה מסיבית של אנשי צוות, עד שמוצאים את אלה המתאימים להישאר לאורך שנים. אני זוכרת שאח"כ אף הורה לא המשיך להתווכח.
בהצלחה,
אילנית.
טליה ואילנית תודה על התגובות שלכן
השבמחקטליה- לצערי המצב לא קל בחיפה.
אילנית - נתת לי רעיון נהדר, אראה מתי ואיך והאם אעשה אותו
תודה :)
הדר
הדר יקירה. אני קוראת את התגובות לpost שלך ולמרות שאנו משוחחות הרבה בע"פ, שזה הרבה יותר יעיל וטוב חשוב לי לשפוך אור אחר על התגובה של מיה.לדעתי! איש חינוך טוב הוא זה הלוקח אחריות על מעשיו , טרם ינסה להפיל זאת על משהו אחר. לאסוף את ההורים ולספר להם שקשה למצוא מטפלות ולוקח זמן עד שמקימים צוות יציב זה ... הכשרת צוות היא עבודה קשה ואין ערובה מתי תקום עובדת זו או אחרת ותעזוב ומגוון הסיבות לעזיבה רב והרבה פעמים מוצדק. העניין הוא מה את כמנהלת גן עושה ביום יום על מנת לתחזק ולמקצע את הצוות כך שישאר איתך ולא ירצה ללכת. עד כמה את מפרגנת, מתגמלת מעשירה מייצרת אווירה נעימה נותנת תחושת שיכות ומעצימה. אל תמהרי לאסוף הורים לשיחות בהם המסר עוסק בקשיים. נסי להתמודד איתם בצורה מערכתית. להורים את אמורה לשדר שהגן מתנהל כרגיל ואתם מתמודדים עם הקשיים. ובכלל לפעמים אסופה של הורים יכוןלה לעורר את השדים הרדומים כשלמעשה היית מגלה שרק הורה אחד און שניים באמת מוטרדים מהמצב. טפלי בהם נקודתית ואל תעוררי המולה מיותרת.
השבמחקהדר יקרה. הגבתי לך ואני לא מבינה למה זה לא הצליח. אני מנסה בשנית למרות שאני יודעת שלא אצליח לשחזר את מה שכתבתי קודם. אני עוקבת אחר התגובה של אילנית ורואה שהרעיו שימח אותך. חשוב לי להעביר זוית ראיה שונה. אין הגדרה ברורה להצלחה הקשורה בבניית צוות. אמירה כפי שנאמרה להורי הגן שאילנית כותבת עליו אינה רלוונטית וחמקנית מכיוון שהורים אלו לא יהיו בגן הזה חמש שנים על מנת לבחון האם יש אמת בדברי הגננת. ואני טוענת שממש אין! כל אדם באשר הוא יכול לקום וללכת מכל סיבה שתראה לו לנכון ולא תהיה אפשרות לשנות זאת. החזקת צוות הנה תהליך מורכב המצריך עבודה קשה יום יומית מקצועית ומשמעותית של מנהלת הגן מול אנשי הצוות. לפני שאוספים הורים ו"מוכרים" להם ... כדי לבדוק מה עשינו אנו כמנהלות גן על מנת להחזיק את הצוות והאם בחנו לאחריות מרובה מדוע הצוות עוזב. מה מידת האחריות שלנו בתהליך זה והאם יכולנו למנוע אותו? אני מנהלת מערכת גדולה מאוד קרוב ל6 שנים. אין כמעט עזיבה, להפך רק רוצים לחזור אלינו ובד"כ מי שעוזב, עוזב מחוסר התאמה או מסיבות של קידום מקצועי או סיבות משפחתיות מוצדקות. עזיבה אינה תמיד דבר רע והוא חלק מהדינמיקה של המערכת. לפעמים כדי גם לבדוק האם לא מדובר בהורים בודדים המוטרדים המתופעה ולשוחח איתם באופן פרטי לפני שאת מקימה עליך את כל ההורים ויוצרת כעסים מיותרים ותחושת חוסר אמון בעתיד לבוא. חומר למחשבה...
השבמחקיקירתי ,
השבמחקהאם תסכימי ללמדני איך העלת שיר לבלוג שלך?
אהבתי מאוד את הרצף של דברייך היישר לזרועותיו החסונות של דיויד ברוזה..
שני.
הדר יקרה. קראתי את כתיבתך האחרונה בבלוג,וכבר לפניי יעצו לך עצןת נבונות.לי נותר,על סמך היכרותינו הקצרה לאמר לך: אני ס ו מ כ ת עלייך
השבמחקמזל אביטן
הדרי,
השבמחקזו תגובתי השנייה הגבתי לך בעבר אבל אני לא רואה את התגובה ולכן אכתוב שוב.
היי הדרי,
השבמחקנשימה היא דבר נהדר וכלי אמיתי לעצור ולהסתכל על החיים בצורה קצת אחרת.
ולכן חשוב מאוד לזכור ולהשתמש בה לעיתים קרובות ככול שניתן בחיינו ובעבודתינו.
וכגננת לגננת הגן נותן לנו כל כך הרבה סיבות ואירועים שבהם אנחנו צריכים פשוט להפסיק הכל לרגע להתכנס בתוך עצמנו לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך הלאה למקום טוב ורגוע יותר.
בשנה הנוכחית החלטת ללמד גם את הילדים בגן שלי לנשום. לרבים מהם ישנן הפרעות בקשב וריכוז מסוגים שונים ונראה כי הנשימה והרוגע מאפשרות להן להתמקד טוב יותר במשימה והמשיך את היום בצורה רגוע וממוקדת יותר.
אני מלמדת זאת ע"י קבוצת הרפיה ודמיון מודרך שאני עושה פעמיים בשבוע.
הקבוצה כוללת תרגילי מתיחות שונים ובסופה הרפיה וסיפור דמיוני.
את הקבוצה ניסיתי בעבר בגן של ילדים אוטיסטים וניתן לראות גם בגן הקודם וגם בגן הנוכחי שינוי משמעותי לטובה בהתנהגות הילדים וכמה נקודה אחת של שקט במהלך היום ורגע למחשבה יכולה לשנות.
מחכה כבר לפוסט הבא בקוצר רוח
נטע