בנות יקרות,
יום קשה עובר על הכרמל, על חיפה ואני מניחה שגם על המדינה כולה, עצוב לי ואין לי כרגע את המילים הנכונות לכתוב בכדי לשתף.
אין יכולת או רצון לצאת מהבית והפייסבוק הפך בין רגע למקום שיתוף תחושות ורגשות וזה עוזר לי מאוד.
במסגרת ה"טיולים" שלי ברשת מצאתי מאמר על הפוסט האחרון שלי, אני מעבירה לכן קישור למאמר:
שבת שלום ובשורות טובות
הדר
יום קשה עובר על הכרמל, על חיפה ואני מניחה שגם על המדינה כולה, עצוב לי ואין לי כרגע את המילים הנכונות לכתוב בכדי לשתף.
אין יכולת או רצון לצאת מהבית והפייסבוק הפך בין רגע למקום שיתוף תחושות ורגשות וזה עוזר לי מאוד.
במסגרת ה"טיולים" שלי ברשת מצאתי מאמר על הפוסט האחרון שלי, אני מעבירה לכן קישור למאמר:
הדור שנולד עם עכבר בידמאוד אשמח לתגובתכן
שבת שלום ובשורות טובות
הדר
וואו קשה ביותר, ומרגיז מאד... איך איך תמיד אנו מתעוררים לטפל בדברים רק אחרי, אחרי אסון, אחרי מלחמה, אחרי תאונות דרכים רבות, אחרי תאונות בצבא, אחרי רציחות... ועוד... די נמאס להפקרות של האזרחים, נמאס להפקרות של הטבע והסביבה, נמאס לזלזול בנו.
השבמחקהדר
השבמחקאמת אני משתתפת איתך בצערך. ואת לא תאמיני כמה כאב לי האסון הזה, חיפה בשבילי המקום האהוב בארץ , שמה גרתי 3 שנים .
העיקר שאת בסדר , ואני מאחלת לך ולכל בני משפחתך בריאות ורוגע.
מיי יוסף
tאני גם משתתפת בצערך .זה הטבע של כולנו זה הכרמל היפה ביותר...חבל...את האמת אין מלים ...
השבמחקהדר יקרה,
השבמחקאני כל כך מבינה ומשתתפת. זה פשוט כל כך עצוב.
אני כל הזמן נזכרת בשריפה גדולה שהיתה על הכרמל ב1982 בערך, הייתי ילדה קטנה, גרנו בדניה, והכבאים באו והוציאו אותנו מהבית, האש כמעט והגיעה אליו. בעיינים של ילדה זה היה פחד אלוהים. גם היום זה מפחיד.
אני חושבת על כל הילדים בחיפה ובאזור הכרמל... מה הם מרגישים אם הבן שלי בן ה 7 בתל אביב כל כך מפחד?!
היי הדרי,
השבמחקאני מקווה שמצב הרוח ישתפר בקרוב. אין ספק שמדובר באסון גדול, הכרמל הוא אחד מהמקומות היפים בארץ וזה כואב לראות איך טבע ועבודה של שנים נהרסים בשלושה ימים.
אם אתייחס למה שכתבת אז אין ספק שהפייסבוק והסביבה האינטרנטית סיפקו פה גורם חשוב הן לתמיכה ריגשית והן לעזרה ואיסוף מתנדבים.
האינטרנט מאפשר לנו, המבוגרים, ליצור תקשורת בדרכים מרובות כל כך והזמינות שלו והשימוש הפשוט גורמים להפיכתו לסביבה תקשורתית מובילה שכמעט ואין שניה לה.
ובזמנים כאלו ניתן בהחלט לראות את הייתרונות הרבים שסביבה זו נותנת ומאפשרת.
אני מאחלת לכולנו שהשריפה תסתיים בקרוב
ולך במיוחד שיחזור החיוך ומצב הרוח
נשיקות בנתיים נטע-לי
הי הדר,
השבמחקבשבוע שעבר,החלטתי לערוך פסק זמן מהכנת העבודות..
הלימודים וכו'.עלינו לאוטו ויצאנו לדרך,עלינו לעין הוד,לניר עציון המשכנו בשבילי עפר והגענו לאזור בית אורן.נהננו מהנוף שסביבנו.המשכנו לעוספיה עצרנו בשוק והמשכנו בדרכינו הביתה למושב הבונים.
לאחר ימים קשים בו נשרפו אנשים,כל הסביבה המיוחדת נכחדה,אני מבינה שהטיול שלנו היה "פרידה" לא מתוכננת וכפויה.
אנשים שגרים בישובים שכנים נדרשו לפנות את ביתם,
הציוד הראשון שלקחו איתם היה המחשב-הקשר שלהם לעולם.בתקווה לימים טובים יותר ממני יעל
הדרי
השבמחקמעבר לקושי ממהמתרחש במקום המדהים ולכאב על אלה שאינם.....הייתם בסכנה אמיתית? את גרה בדניה?....
האמת שאני מהעבר השני של הכרמל הייתי בחרדה אמיתית!!! הזורע ממש מחובר ליער (הבית של אבא של גל ממש ביער)והחשש שיציתו את האיזור שלנו היה נורא ובראשון בשעה 15:45 זה קרה:הציתו ביער שלנו והמטוסים שעשו דרכם מרמת דוד מעל ראשינו סטו ממסלולם וכיבו את השריפה.......מפחיד.... והעיקר שנגמר.
תודה על כל התגובות, חיממתם את ליבי.
השבמחקאוריתי, השריפה עצמה היתה רחוקה ממני פיזית אך כמוך הייתי חרדה, עצובה ורגשית היא היתה ממש קרובה. פחדתי שיציתו גם את "איזור הר הכרמל שלי".
המסוקים והמטוסים חגו מעל ראשינו והריח דעך רק היום.
בעיקר היה עצוב פה בחיפה, עצוב מאוד. אני שמחה שזה נגמר, עצובה מהתוצאות הנוראות של השרפה שלקחה חיי אדם והטבע נפגע מאוד...
"ההר הירוק כל ימות השנה
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה
לשכב בצילך כרמל..." יורם טהרלב
היי הדרי,
השבמחקחשבתי עלייך כל השבוע, הייתי חולה ולא הייתה לי טיפת אנרגיה להיכנס לבלוג ולהתעדכן, אבל שתדעי שחשבתי עלייך ואת הראשונה שנכנסתי אליה, כדי לבדוק איך את מרגישה.
אני שמחה שבינתיים הסכנה חלפה ועצובה מאד על התוצאות האיומות!!! בערב השני של חג החנוכה לא הייתי מסוגלת להדליק את נרות החג עם הבנות שלי, אנשים נשרפו חיים באותו יום וזה נראה היה לי לא מתאים.
שנדע כולנו ימים טובים יותר, אמן!
אילנית.
הדר יקירה. אני חושבת שהמאמר שקישרת בבלוג שלך מחזק את המציאות העגומה משהו בדור שלנו. איפה שהוא בדרך התחלפו היוצרות ומי שנמצא במרכז, כך נדמה, הוא ההורה ולא הילד. במסיבות אנו תמיד מקפידים לשיר שירים ישנים לצד חומרים חדשים על מנת לקרב את ההורים לעולמו של הילד ולהיות שותף לחוויה אותה הם חולקים יחדיו, לעומת הפעילות היום יומית בה הקשר המשמעותי הוא בין הצוות לילד ואין צורך בכך. זה נראה לי נכון וראוי, מה עוד שתפקידנו כאנשי חינוך הוא לחשוב כל הזמן על השותפים שלנו(הורים, ילדים) ולקחת אותם בחשבון. לפי המאמר שבחרת הרי שאופי הפעילות סביב המחשב, יהיה מותאם כמה שיהיה לגיל הילד, עדין עיקרו הוא היכולת של ההורה לחבר את הילד לעולם שלו, "לדרוש" מהילד להתחבר לעולם שאינו באמת נחוץ לו בגיל זה ומונע בעצם את רכישת המושגים אותם הוא חווה דרך המחשב באופן חוויתי טבעי ואמיתי. וזה מה שמצער ביותר בעבורי. אני חושבת שמחובתנו כאנשי חינוך להיות נחושים באמירתנו הברורה שיש זמן לכל דבר ובמקום להקל על ההורים ולתת רעיונות איך כדאי לקרב את ילדם הפעוט לעולם המחשב אולי להקדיש יותר באיך ללמד אותם להבין מה הם המאפיינים ההתפתחותיים של הגיל בו נמצא ילדם ולתת להם כלים, רעיונות ותמיכה כיצד לנצל את הזמן המשותף לחוויות משמעותיות יותר שיוצאות מתוך צורכי הילד ולא מתוך צורכי ההורה.
השבמחקאיזה מזל שיש שרי,
השבמחקתודה על התגובה ללינק שהוספתי לפוסט הקצר.
הבנות המקסימות הגיבו לתחום הריגשי בפוסט וחשבתי שאולי לא נכון היה לשתף את רגשותיי אם רציתי תגובה ללינק. אך מצד שני התגובות חיממו את ליבי עד מאוד.
אני מסכימה עם כל מילה שכתבת, לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר.