דור הפייס..בוק תגובה למאמר של הורוויץ והוא לבדו כאן לומד

ממש כמה שעות לפני שקיבלנו את המשימה הבאה בקורס המקוון, ראיתי את התגובה הזו בפייסבוק, כדי לא לפגוע באנשים צנזרתי את שמותיהם. - במילה אחת - חבל או עצוב .
חברות יקרות אלו הם פני הדור (לפחות חלקו) שיובילו את עתיד מדינת ישראל.
לא הספקתי למצמץ וכבר בצהרים פורסם מבחן פיז"ה בחינוך נראה כי הבינוניות חוגגת בארץ ישראל. כמה עצוב.
"פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות..." האומנם יש לנו דור שלא יודע לקרוא. שכותב בצורה רדודה.
אז נשאלת השאלה האם המחשב צריך לתפוס מקום כל כך נכבד?
האם באמת ניתן לפי המאמר של הורוויץ  (והוא לבדו לומד כאן?) לשכלל את יכולות הקריאה והכתיבה של הילד בעזרת בלוג? 
האם כבר אין מקום לספר אמיתי או אפילו ספר באינטרנט?
האם כתיבה אישית/ ציבורית כפי במוגדרת במאמרו של הורוויץ יכולה להחליף שיח כיתתי-חברתי אמיתי?
אלו רק חלק מהשאלות שעלו במוחי בזמן קריאת המאמר.
פתאום הבנתי עד כמה פני הדור משתנים, ולאו דווקא לרעה!, אולי אני מפתיעה באמירה זו כי אני נחרצות נגד הכנסת מחשב לגן או במילים אחרות עדיין לא השתכנעתי למה כן להכניס מחשב לגן
נתקפתי נוסטלגיה....נזכרת איך הייתי מגיעה לבית סבא וסבתא מבקשת נייר פרגמנט של הכריכים (סנדוויצ'ים) ומעתיקה באור חזק מפות מאטלסים. מסכמת מאינציקלופדיה ערכים מכרכים לפי הא-ב. והיום דור העכבר (כפי שנאמר במאמר שצירפתי לפוסט האחרון שלי הדור שנולד עם עכבר ביד ) מוצא כל מפה או מיקום ברגע בעזרת Google maps ומוצא כל ערך בשניה דרך ויקיפדיה. 
כפי שכבר אמרו לפני, האינטרנט טומן בתוכו ים של מידע ותוכן. תפקידנו הוא להיות מקור ללמידה משמעותית על ידי תיווך, שנותן דגש על סוג התכנים שנחשף אליהם הילד, דרך התגובה (כתיבה, התייחסות והבנת הנקרא ועוד), והזמן שמתאים לפעילות זו.
את פוסט זה סיימתי ממש אחרי שאחייני הקטן - גדול (בן ה4 וחצי) היה אצלנו בבית והראה לי איך הוא גולש ב youtube מסתדר עם העכבר מגדיל, מקטין, עוצר, מפעיל ובוחר תכנים נפלאים בלי כל עזרה ("אני לבד!!!- רק אני") ממבוגר.
לסיכום צריך שכל דבר יהיה בחשיבה, שקילה ומדידה.
אסיים כהרגלי בשיר והפעם שירת הסטיקר של הדג נחש, - כי די לי בססמאות ליום אחד...